השלכות של מלחמה וטרור מתמשך על ילדים צעירים ועל אמהותיהם:

רות פת הורנצ'יק מיכל אחיטוב ליסה אסולין פרץ חנה קמינר השלכות של מלחמה וטרור מתמשך על ילדים צעירים ועל אמהותיהם: Sergey Kamshylin/Shutterstock.com Sergey Nivens/Shutterstock.com נירה קפלנסקי אורנית רוזנבלט דני ברום שלוש קהילות תחת אש המחקר התפרסם בכתב העת מגמות, גיליון נ) 2 (

23 במחקר השתתפו 285 אמהות ו 371 ילדים )בני שנה וחצי עד גיל שש(, בשלושה מדגמים שייצגו קהילות בשלוש ערים בארץ: שדרות, חיפה וקריית שמונה. מכלל הילדים, 56.6% היו בנים ו 43.4% בנות. לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין שלוש קבוצות המחקר בשיעור @ אמר זה מתאר מחקר שבחן את השפעותיהם של מלחמה וטרור מתמשך על מצוקה פוסט טראומטית של ילדים צעירים ואמהותיהם. במחקר השתתפו 285 אמהות לילדים )בני שנה עד שש( משלוש ערים בישראל: חיפה וקריית שמונה, שנחשפו בשנת 2006 למלחמת לבנון השנייה, ושדרות, החשופה לאיום טילים מתמשך משנת 2000 ועד לכתיבת המאמר. איתור המצוקה הפוסט טראומטית נעשה באמצעות ראיונות קליניים ושאלוני דיווח עצמי לאמהות. הן נשאלו על רמת חשיפתן ועל תגובותיהן לאירועים ועל השפעות האירועים על ילדיהן הצעירים. לפי דיווחי האמהות נמצא כי שיעור הילדים ממדגם שדרות הסובלים ממצוקה פוסט טראומטית גבוה מזה של הילדים מן המדגמים בצפון הארץ: מן הילדים ממדגם שדרות, 45% אובחנו כסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית, לעומת 15% מן הילדים ממדגם חיפה ו 12% מן הילדים ממדגם קריית שמונה. תמונה דומה עלתה גם באשר לבעיות התנהגותיות ורגשיות אחרות אצל הילדים הצעירים. זאת ועוד, שיעור האמהות ממדגם שדרות הסובלות ממצוקה פוסט טראומטית ומתסמינים דיכאוניים היה גבוה מזה של האמהות מן המדגם הצפוני: מן האמהות במדגם שדרות, 41% הוערכו כסובלות מהפרעה פוסט טראומטית, ו 41% הוערכו כסובלות מתסמינים בינוניים עד חמורים של דיכאון. ממצאי המחקר תומכים בהשערת העומס המצטבר Load(,)Allostatic שלפיה חשיפה חוזרת ונשנית ומתמשכת בהווה לאירועים טראומטיים גורמת להגברה משמעותית של מצוקה פוסט טראומטית. הממצאים אף מורים על השלכות חמורות של חשיפה מתמשכת ורבת שנים לטרור, המאפילות על ההשלכות של חשיפה למלחמה, הנמשכת זמן קצר. המצוקה הפוסט טראומטית בגיל הרך ההכרה שילדים צעירים פגיעים במיוחד לנוכח איומי המלחמה והטרור זכתה לתמיכה אמפירית בסדרה של מחקרים בקרב ילדי גן ישראלים ופלסטינים. סדרת המחקרים הבליטה את השפעתה המכרעת של מצוקת ההורים על מצוקת הילדים הצעירים ואת ההשפעה הישירה של החשיפה לטלוויזיה על הגברת המצוקה הפוסט טראומטית בקרב פעוטות. נמצא כי חומרת האירועים הטראומטיים והשלב ההתפתחותי של הילד הם מנבאים משמעותיים של מצוקה פוסט טראומטית כרונית אצל ילדים. בספרות העוסקת בהשפעה של מלחמה וטרור קשה למצוא נתונים על ההשפעה הדיפרנציאלית של הימשכות האיום בזמן, ובפרט נתוני השוואה בין איום ת חום בזמן קצר )שבועות או חודשים( לבין איום הנפרש לאורך שנים, בלא צפי של סיום. שתי תאוריות חלופיות עשויות להציע הסברים להשפעות המתמשכות של מצבי דחק וההתמודדות עמם על המצוקה הנחווית של היחיד: תאוריית ההסתגלות )Habituation( מצד אחד, ותאוריית העומס האלוסטטי Load(,Allostatic להלן העומס המצטבר( מן הצד האחר. תושבי שדרות וסביבתה חשופים משנת 2000 ועד היום להתקפות טילים חוזרות ונשנות )יותר מ 8,500 טילים ופצצות בעשור האחרון( מכיוון עזה הסמוכה. נוכח האיום הביטחוני הפעיל פיקוד העורף את מערכת ההתרעה "צבע אדום", המתריעה על ירי של טילים ומותירה זמן של 15-10 שניות כדי לתפוס מחסה במרחב מוגן. במלחמת לבנון השנייה, שאירעה בקיץ 2006, נורו יותר מ 4,000 טילים לעבר הצפון במהלך 33 ימי לחימה בין כוחות חיזבאללה לבין צה"ל. בתקופה זו הייתה אוכלוסייה אזרחית נרחבת בחיפה ובקריית שמונה חשופה לאיום כבד של טילים והאזרחים שהו שעות רבות במקלטים או התפנו לאזורים מחוץ לטווח הטילים. כמו כן, אוכלוסיית קריית שמונה נחשפה לירי טילים מתמשך גם בשנות השבעים והשמונים. התוכנית המורחבת לבניית חוסן רגשי וטיפול במצוקה פוסט טראומטית בגיל הרך הופעלה במקביל בשלוש ערים: שדרות, חיפה וקריית שמונה. מטרותיו של מחקר זה הן אלו: )1( תיאור התגובות של ילדים צעירים ואמהותיהן החשופים לטרור ולמלחמה; )2( בחינה משווה של רמות המצוקה הפוסט טראומטית של הילדים והאמהות, בין שהם חיים במציאות של איום מתמשך של טרור )שדרות וסביבותיה, החשופות לירי טילים ופצצות משנת 2000( ובין שהם נחשפו בעבר הקרוב למלחמה מוגדרת ותחומה בזמן )חיפה וקריית שמונה, שספגו טילים ופצצות במלחמת לבנון השנייה שנמשכה ארבעה שבועות בקיץ 2006(. רמת החשיפה בדרום היא הגבוהה ביותר

הבנים והבנות, ברמת ההשכלה של האמהות או במצבן המשפחתי או הכלכלי. איסוף הנתונים למחקר זה נמשך שנה ושלושה חודשים, בין יולי 2007 לאוקטובר 2008. במסגרת המחקר אותרו משפחות הסובלות ממצוקה פוסט טראומטית לצורך הפניה לטיפול ממוקד טראומה בתוכנית חוסן. פנינו להורים בגנים ובמעונות ציבוריים ופרטיים. הובטח למשפחות שאם יימצא שילדיהן סובלים מתסמינים פוסט טראומטיים הן יקבלו טיפול דיאדי חינם ובלא המתנה. האמהות מילאו את השאלונים הבאים: שאלון דמוגרפי על המשפחה; שאלון חשיפה של הילד לאירועים ביטחוניים וטראומות אחרות; שאלון CBCL List( )Child Behavior Check להערכת סימפטומים התנהגותיים; ראיון קליני לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית אצל הילד - בהתבסס על ראיון קליני של שרינגה; שאלון CIDI חשיפה לטראומה והיסטוריה של אירועים טראומטיים של האמהות מתוך המדריך הבינלאומי לראיון אבחוני של ארגון הבריאות העולמי ;)Composite International Diagnostic Interview( שאלון PDS תסמינים פוסט טראומטיים של האמהות - Scale( )Post-Traumatic Diagnostic שפותח על ידי פואה ועמיתיו; וסולם CES-D תסמינים דיכאוניים של האמהות Epidemiological( The Center For.)Studies Depression Scale בדיווחי האמהות על רמת החשיפה של ילדיהן לאירועים טראומטיים הקשורים לנפילת טילים או לטרור נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין שלוש הקהילות,.11 = 2.F(2, 367) = 21.77, p <.001, η מבחני המשך לאיתור מקור ההבדלים בין שלוש הקהילות נערכו באמצעות מבחן טוקיי )Tukey( והראו, באופן התואם את הידוע על ההבדל ברקע הביטחוני בין האתרים, כי לפי דיווחי האמהות, רמת החשיפה של ילדי מדגם שדרות לאירועי טרור ונפילות טילים 8.95( = SD )M = 7.38, הייתה גבוהה מרמת החשיפה של ילדי מדגם חיפה לאירועים אלו 4.35( = SD )M = 4.28, וגבוהה מרמת החשיפה של ילדי מדגם קריית שמונה 2.51( = SD.)M = 2.56, בין ילדי מדגם חיפה לבין ילדי מדגם קריית שמונה לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בדיווחי האמהות על רמת החשיפה לאירועי טרור וטילים. כמו כן לא נמצא הבדל מובהק בחשיפת הילדים לאירועים טראומטיים, שאינם קשורים לנפילת טילים או לטרור בין שלוש הקבוצות,,2)F, (367 =,66. ns נתון המחזק את יכולת ההשוואה בין הקבוצות במחקר זה. מממצאי המחקר עלה שילדי מדגם שדרות נחשפו לאירועי מלחמה וטרור רבים יותר מן הילדים במדגמי חיפה וקריית שמונה. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים בחשיפה לטראומות אחרות מעבר לאיום הביטחוני, הן בקרב הילדים הן בקרב האמהות מצוקה פוסט טראומטית וקשיים התנהגותיים ורגשיים בקרב הילדים הצעירים כדי להשוות בין שלוש קבוצות המחקר ברמת המצוקה הפוסט טראומטית של הילדים נערך ניתוח שונוּת מסוג,ANCOVA ובו משתנה העיר הוגדר כגורם בין נבדקים, שכל ערך שלו מתייחס לקבוצת מחקר נפרדת. לוח 2 מציג ממוצעים וסטיות תקן של חומרת התסמינים בכל אחת משלוש קבוצות המחקר, וכן את תוצאות ניתוחי השונות שנערכו לבחינת ההבדלים בין קבוצות המחקר. כמשוער נצפה הבדל ברור ומובהק סטטיסטית בין שלוש הקבוצות ברמת המצוקה הפוסט טראומטית כאשר גיל הילד מוחזק קבוע.29 = 2.F(2, 364) = 74.11, p <.001, η בהשוואות שנערכו בין שלוש קבוצות המחקר במסגרת ניתוחי המשך באמצעות מבחן טוקיי )Tukey( התברר, כי לפי דיווחי האמהות, הילדים במדגם שדרות סובלים מרמת מצוקה פוסט טראומטית גבוהה יותר מן הילדים במדגמים של חיפה וקריית שמונה, ואילו בין המדגמים של חיפה וקריית שמונה לא נמצא שוני ברמות המצוקה של הילדים. קשיים התנהגותיים ורגשיים בקרב הילדים קיים הבדל בולט בין מדגם שדרות לבין מדגמי חיפה וקריית שמונה בשיעורי הילדים שענו על שני הקריטריונים. ניתוחי χ 2 לכל זוג ערים בנפרד )עם תיקון בונפרוני, 017. = α( הראו כי לפי דיווחי האמהות, שיעור הילדים שעמדו בקריטריון להפרעה פוסט טראומטית היה, כמשוער, גבוה יותר במדגם שדרות )45%( מאשר במדגם חיפה,)15.2%( 25 = (1) 2,χ.327 = V p <.001, Cramer's או במדגם קריית שמונה,χ 2 (1) = 32.68, p <.001, Cramer's V =.368,)12.1%( בלא הבדל בין המדגמים של חיפה וקריית שמונה, 24

Evgeni Gitlits/Shutterstock.com χ. 2 (1) =,52. ns ניתוחים דומים עבור ילדים שעברו את הסף הקליני של בעיות התנהגות, כפי שנמדדו בשאלון ה CBCL, הראו כי לפי דיווחי האמהות, שיעור הילדים עם בעיות התנהגות ובעיות רגשיות ברמה קלינית היה גבוה יותר במדגם שדרות )23.2%( מאשר במדגם חיפה χ 2 (1) = 11.86, p <.001, Cramer's V =.224,)7.3%( או קריית שמונה, )6.0%(.001, < p χ 2 (1) = 15.05, 248. = V,Cramer's בלא הבדל בין מדגמי חיפה וקריית שמונה,.χ 2 (1) =.16, ns גוף ונפש 25 מצוקה פוסט טראומטית ודיכאון בקרב האמהות ההבדלים בין שלוש קבוצות המחקר בדיווחי האמהות על תסמינים של מצוקה פוסט טראומטית )PDS( ושל דיכאון )CES-D( נבחנו בניתוח שונות רב גורמי MANOVA(,)2-way mixed model שבו המשתנה עיר היה גורם בין נבדקים בעל שלוש רמות )שדרות, חיפה, קריית שמונה(, והמשתנה אשכול בעל שלוש רמות )חוויה מחדש, הימנעות, עוררות יתר( היה גורם תוך נבדקים, שכל ערכיו נחווים על ידי כל משתתפי המחקר. המשתנים התלויים היו הציונים בכל אחד משלושת אשכולות התסמינים הפוסט טראומטיים. בניתוח זה עלו שני אפקטים עיקריים מובהקים סטטיסטית )לעיר ולאשכול( ואפקט אינטראקציה מובהק סטטיסטית. לבחינת האפקט העיקרי של עיר, = (278,2)F.13 = 2,20.57, p <.001, η נערך ניתוח שונות חד גורמי שבו הציון הכולל של המצוקה הפוסט טראומטית של האם )PDS( היה המשתנה התלוי ומשתנה העיר היה המשתנה הבלתי תלוי, עם ניתוחי המשך מסוג Tukey לאיתור מקור ההבדלים בין הקבוצות. ניתוחים אלו העלו כי כמשוער, מעבר לאשכול התסמינים המסוים, אמהות במדגם שדרות דיווחו על יותר תסמינים של פוסט טראומה מאמהות במדגם קריית שמונה או חיפה, בלא הבדל בין שתי הקבוצות האחרונות. אמהות במדגם שדרות דיווחו על רמת דיכאון גבוהה יותר מאמהות במדגמי חיפה וקריית שמונה, בלא הבדל מובהק סטטיסטית בין חיפה לבין קריית שמונה.08) = 2.F(2, 275) = 12.11, (p <.001, η נוסף על חומרת התסמינים בח נו את שיעור האמהות שלפי דיווחיהן עמדו בקריטריון הקליני לאבחנה הן של הפרעת חרדה פוסט טראומטית הן של דיכאון ברמה בינונית חמורה. שיעור הילדים עם הפרעה פוסט טראומטית בשדרות היה גבוה יותר שיעור האמהות שעמדו בקריטריון להפרעה פוסט טראומטית היה גבוה יותר במדגם שדרות )40.9%( מאשר במדגם חיפה,)18.5%( 11.09 = (1) 2,χ.245 = V p =.001, Cramer's או קריית שמונה χ 2 (1) = 15.05, p <.001, Cramer's V =,)15.2%( 285., בלא הבדל בין מדגמי חיפה וקריית שמונה,.χ 2 (1) =.35, ns ניתוחים דומים שנעשו בקרב האמהות, שעמדו בקריטריון לאבחון של דיכאון ברמה בינונית חמורה, העלו כי שיעור הסובלות מדיכאון בינוני חמור היה גבוה יותר במדגם שדרות )40.9%( מאשר במדגם חיפה,)22.4%(.198 = V,χ 2 (1) = 7.5, p =.006, Cramer's או במדגם קריית שמונה,)17%(.001 < p χ 2 (1) = 12.94, 263. = V,Cramer's בלא הבדל בין מדגמי חיפה וקריית שמונה,.χ 2 (1) =.89, ns בעקבות תהליך האיתור הופנו המשפחות שבהן אותר ילד עם מצוקה פוסט טראומטית לטיפול באזור מגוריהן. אופי הטיפול היה דיאדי להורה ולילד והדרכה להורים. מכלל המשפחות שהשתתפו במחקר בכל עיר, בשדרות הופנו לטיפול 100 משפחות )72%(, בחיפה@

הופנו לטיפול 49 משפחות )33%( ובקריית שמונה הופנו לטיפול 27 משפחות )19%(. מכלל המשפחות שהופנו לטיפול בכל אחת מן הערים, בשדרות הגיעו בפועל לטיפול 85 משפחות )85%(, בחיפה הגיעו לטיפול 31 משפחות )63%(, ובקריית שמונה הגיעו לטיפול 20 משפחות )74%(. נזק מצטבר של לחצים חוזרים ונשנים מחקר זה נערך במסגרת פרויקט התערבות לבניית חוסן בשלוש קהילות בישראל והתמקד בבחינת ההבדלים בין רמות המצוקה הפוסט טראומטית עקב חשיפה למלחמה התחומה בזמן )שכבר הסתיימה בזמן המחקר( בחיפה ובקריית שמונה - לאחר מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, לבין רמות המצוקה עקב חשיפה לטרור מתמשך בשדרות. מממצאי המחקר עלה שילדי מדגם שדרות נחשפו לאירועי מלחמה וטרור רבים יותר מן הילדים במדגמי חיפה וקריית שמונה. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים בחשיפה לטראומות אחרות מעבר לאיום הביטחוני, הן בקרב הילדים הן בקרב האמהות. בהסתמך על דיווחי האמהות נמצא כי הילדים והאמהות במדגם שדרות סובלים ממצוקה פוסט טראומטית ומבעיות התפתחותיות והתנהגותיות יותר מן הילדים במדגמי חיפה וקריית שמונה. תוצאות המחקר תומכות במודלים המצביעים על נזק מצטבר של לחצים חוזרים ומתמשכים או עומס מצטבר ומחזקות את הטענות שהתמשכותם והתרבותם של אירועים טראומטיים מגבירות את הפגיעות ואת הסיכון למצוקה פוסט טראומטית. הטענה החלופית על הסתגלות או התרגלות )הביטואציה( למצבי דחק אינה מקבלת תמיכה בנתוני המחקר הזה. ממצאים אלו עקביים עם מחקר קודם שנערך על ידי דיאמונד ועמיתיו שהראה כי תושבי שדרות מדווחים על עלייה הדרגתית של תסמינים פוסט טראומטיים עם הימשכות החשיפה לירי הטילים והפצצות באזור. מחקרים שבחנו הסתגלות למצבים משתנים מלמדים שהפרעות ברצף בתהליך הסתגלות לחוויה חדשה ועוצמתית מחריפות את המצוקה הנחווית. אנשים נוטים להקצין את הערכתם כאשר תהליך ההסתגלות נקטע )בהפסקות בלתי צפויות בחוויה( הן בנוגע לחוויות חיוביות הן בנוגע לחוויות שליליות, ובהעדר עקביות, חוויה שלילית זוכה להערכה שלילית יותר. ההשפעה ההרסנית של חשיפה מתמשכת לטרור על ילדים צעירים ועל אמהותיהם מומחשת על ידי הממצאים בקבוצת המחקר משדרות, שלפיהם 45% מן הילדים במדגם אובחנו כסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית, 41% מן האמהות במדגם דיווחו על תסמינים של הפרעה פוסט טראומטית ושיעור דומה של אמהות דיווחו על תסמינים של דיכאון בינוני חמור. המושג "טראומה התייחסותית" Trauma( )Relational מתאר את קיומה של מצוקה פוסט טראומטית אצל ההורה ואצל הילד הצעיר ומניח שמצוקת ההורה או המטפל המשמעותי היא שמחמירה את מצוקת הילד. להבנה מעמיקה יותר של האופן שבו התנהגויות או תגובות מסוימות של האם משפיעות על החמרת קשייו הרגשיים של הילד יש השלכות חשובות לטיפול בהורים ובילדים. בחינת ההבדלים בין שלוש קבוצות המחקר בעוצמת התסמינים של מצוקה פוסט טראומטית העלתה ממצא שלא שוער מראש: בקרב האמהות מקריית שמונה נמצאה שכיחות גבוהה יותר של תסמינים הקשורים לחוויה מחדש לעומת שכיחות התסמינים הקשורים לעוררות יתר או להימנעות. תמונה זו מנוגדת לממצא שהתקבל במחקר קודם על מבוגרים החיים בשדרות, שממנו עלה כי הם נוטים לדווח פחות על תסמינים של חוויה מחדש ויותר על פחד והימנעות מפעולות יום יומיות )המגבירות את הסכנה הנשקפת להם( ועל תסמינים של עוררות יתר, כגון נדודי שינה ובהלה קיצונית עקב אזעקת "צבע אדום". ההימצאות המוגברת של תסמינים מאשכול חוויה מחדש דווקא בקרב אמהות מקריית שמונה עשויה להיות קשורה לרקע הביטחוני בעיר, שספגה כאמור ירי טילים מתמשך בשנות השבעים והשמונים. כמו כן היא מצביעה על כך שעבור אמהות מקריית שמונה, החשיפה למלחמת לבנון השנייה עוררה מחדש את זיכרון החשיפה המתמשכת, שהייתה מנת חלקן כשני עשורים קודם לכן. מכאן אפשר אולי להסיק כי תסמינים של חוויה מחדש הם רלוונטיים יותר למצבים פוסט טראומטיים, שבהם האירוע הוא נחלת העבר, ופחות למצבים פ ר י טראומטיים,)Peri-Traumatic( הנחווים במהלך האירוע. במחקר זה לא היה ברשותנו מידע על מקום מגוריהן של האמהות בצעירותן, והסבר אפשרי זה צריך להיבחן במחקרים בעתיד. הממצא שלפיו אמהות בקריית שמונה, אף שנחשפו אולי לאיום ביטחוני רב במהלך חייהן, מפגינות רמה נמוכה של מצוקה פוסט טראומטית ורמות נמוכות של דיכאון, אפשר שהוא מרמז על יכולת ההחלמה מחשיפה לטראומה מתמשכת לאחר שנים של שקט. עם זאת, אין די בממצאי המחקר הזה כדי לקבוע זאת. 26

27 ההשפעה ההרסנית של חשיפה מתמשכת לטרור על ילדים צעירים ועל אמהותיהם מומחשת על ידי הממצאים בקבוצת המחקר משדרות, שלפיהם 45% מן הילדים במדגם אובחנו כסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית, 41% מן האמהות במדגם דיווחו על תסמינים של הפרעה פוסט טראומטית ושיעור דומה של אמהות דיווחו על תסמינים של דיכאון בינוני חמור תוצאותיו של מחקר זה מצביעות על השלכות רחבות וארוכות טווח של חשיפה לטרור מתמשך על ילדים צעירים. לצד ממצאים מדאיגים אלו יש להדגיש שרוב התושבים בשדרות ובסביבתה, מבוגרים וילדים, מפגינים חוסן נפשי ואינם מדווחים על מצוקה פוסט טראומטית. תופעה מרשימה זו, שהתקיימה בשדרות על אף אירועי החיים הקשים, כונתה בפי מסטון Magic" "Ordinary )"קסם שכיח"(, המשקף יכולת התמודדות טובה של רוב הילדים עם מגוון של מצבי חיים קשים. המחקר התבסס על שיטת דגימה שהייתה מבוססת על שיקולים קליניים ומערכתיים, ולפיכך הכתיבה מדגם נוחות. במחקר בעתיד רצוי לחקור אוכלוסייה שנחשפה לאירועי טרור קצוב בזמן או לטרור מתמשך בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. מגבלה נוספת היא ההתמקדות בהשפעת הטראומה על תסמינים פוסט טראומטיים ובעיות רגשיות והתנהגותיות. מחקר בעתיד יוכל להרחיב את הידע על השלכות החשיפה לטראומה של מלחמה וטרור לתחומי התפתחות נוספים, כגון היכולת לוויסות רגשי, חברתי וקוגניטיבי. מגבלה שלישית נבעה מאופן המדידה. במסגרת המחקר לא התאפשרה מדידה בלתי תלויה של מצוקת הילדים מ עבר להערכת האמהות )למשל, הערכה של גננות(. ההשלכה המרכזית של מחקר זה מתייחסת לצורך בהקצאת משאבים להתערבות בקרב אוכלוסיות החשופות לאיום ביטחוני מתמשך. הממצאים מצביעים על התוצאות החמורות יותר של החשיפה המתמשכת לירי טילים בשדרות על כל משתני המצוקה שנבדקו אצל הילדים והאמהות. יש גם לבחון במחקרי אורך ובמחקרים פרוספקטיביים את ההשפעה של חיים באופנוּת חוזרת של הישרדות על התפתחות הילד על הבשלת יכולות הוויסות בתחומים התנהגותיים, קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים ועל ההשלכות ארוכות הטווח של תפקודי ההורים כגורם מרכזי הן של סיכון הן של חוסן, בהקשר זה של גדילה והתפתחות תחת אש. 0